<h1>שו"ת מהר"ם מרוטנבורג — דפוס אמשטרדם סימן נ"ג</h1>
<h2>דף טז.</h2>
שאלה. ועוד יוריני מורי אשה שיש לה שומא באותו מקום בבית החיצון מקום שהשמש דש, וגם בבדיקת העד וגם כשהיא משמשת עם בעלה מוצאה דם מחמת השמש שנוגע בשומא באותו מקום, דם טמא או טהור. (תשובה) לב תלמידך נוטה שאין לחוש, כדאיתא בפ"ב דנדה (ט"ז ע"א) דהרואה דם מחמת מכה ומשמע אפילו בשעת וסתה טהורה, ובמקור מקומו טמא קא מיפלגי רבי ורשב"ג. ואומר ר"י (בתוס' שם) הא דמטהרינן לאשה אפילו בשעת וסתה אי וסתות דרבנן, ה"מ כשהיא מרגשת שבא הדם מן המכה, שיש לה צער ומרגשת מכאב המכה המוציאה דם, ולא חיישינן שמא גם מן המקור יצא דם כיון דוסתות דרבנן. אבל אינה מרגשת שבא מן המכה, טמאה בשעת וסתה אף לרבי דאמר וסתות דרבנן, דאל"כ הוי בעינן דכל ענין תולה במכה א"כ זאת האשה תהיה טהורה לעולם, דכל שעתא נתלה בדם מכה. אלא ודאי כן הוא, דאם אינה מרגשת שבא מן המכה טמאה אם זמן וסתה הוא. אבל שלא בשעת וסתה, אע"ג דלא מרגשת דמחמת מכה קאתי תליה בדם המכה, כיון דקיי"ל וסתות דרבנן, כמו שפסק ר"י בפרק כל היד (שם). ובימיי ספירתה אם ידועה לה כמה ימים היתה רגילה לראות רצופין קודם שילדה לה השומא, גם עתה מנין אותם הימים תהיה טמאה, ואז תתחיל למנות בטהרה. מ"מ תבדוק בימי ספירת טהרתה שחרית וערבית, כי שמא תראה דם בשפע שיהא ניכר שמן המקור בא ולא דם שומא גרידא הוא. ועוד כיון שהשומא עומדת בפרוזדור, אפשר להתברר אם מן המקור בא, כשהיא מכנסת העד לחורין ולסדקין בפנים, ותן לחכם ויחכם עוד, די לחכימה ברמיזא. וההוא דפרק המפלת (כ"א ע"א) המפלת כמין קליפה תטיל למים וכו', לא דמי לההוא דפרק כל היד דמטהרינן בלא הטילה למים, דההוא דפרק המפלת בשעת וסתה מיירי, ולא הרגישה האשה בעצמה אם מחמת מכה היא אם לאו, הלכך תטיל למים, אם נמוחית טמאה כי דם המקור שנקרש הוא, ואם לאו טהורה כי בריית בשר אדום הוא של המכה עצמה ולא דם. ובלא"ה ל"ק, דהרופאים ראו בזכוכית שלהם שיש לה קיבוץ של תלתולי דבר אדום, ולא היו יודעים אם דם מקור הוא ונעשה כך, או אם מורסא ומכה גמורה היה לה, והיא לא היתה מרגשת בשום מכה, הלכך תטיל למים אם נמוחו טמאה, אפילו שלא בשעת וסתה דם מקור הוא. ואתה ותורתך וכל ביתך וכל בנותך שלום שלום לעילום, כנפש סר למשמעתך מאיר ברבי ברוך זלה"ה.
